פעם הגיע אל המאסטר הידוע בחור צעיר וביקש ללמוד אצלו. "למה לך את זה?" – שאל המאסטר. "אני רוצה להיות חזק ובלתי מנוצח" – ענה הצעיר. "אז תהיה כזה! גלה לכל אחד נדיבות, אדיבות ותשומת לב. זה יביא לך כבוד מצד הסובבים אותך. הרוח שלך תהפוך לנקיה ורחבה, ולכן – חזקה.
תשומת הלב תעזור לך לראות שינוים הכי קטנים, ואז תמיד תמצא דרך למנוע עימות. אז תוכל לנצח בקרב בלי להתחיל אותו. ואם תלמד למנוע קרבות – תהיה בלתי מנוצח!" "מדוע?" "כי לא יהיה לך עם מי להלחם". הצעיר עזב. כעבור מספר שנים הוא חזר אל המאסטר. "מה אתה רוצה?" – שאלו המאסטר הזקן. "רציתי להתעניין, מה שלומך והאם אתה זקוק לעזרה".
אז קיבל אותו המאסטר כתלמידו("אוסף הזן הגדול")
סיפור זה מדגיש את האמרה: "מה ההבדל בין חכם לפיקח? חכם לא נכנס למצבים שפיקח יודע לצאת מהם".
כחלק מתהליך הלמידה מופיעים תמיד, מה שאני מכנה "רעשי רקע". הסחות דעת שהסטודנט במהלך דרכו חווה.
אם נשכיל לנצל עד תום את הידע שאנו רוכשים נדע לטפל באנשים הבאים לבקש את עזרתנו בצורה אופטימלית. מעצם הטיפול המקצועי, היעיל והנכון נוכל להשתמש בפחות שיטות ופחות מניפולציות כך שהמטופל יזדקק למינימום משאבים (פיזיים, נפשיים וחומריים) בכדי להגיע לאיזון.
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של יאנוש קורצ׳אק:
"היה זהיר במעשים, אך נטול רסן בחלומות"
רק בריאות.
(ג.ו)
