פרק 1
אני הולך לי ברחוב.
יש בור עמוק במדרכה.
אני נופל פנימה
אני אבוד … אני חסר אונים
זו אינה אשמתי.
עובר נצח עד שאני מוצא דרך לצאת החוצה.
פרק 2
אני הולך לי באותו הרחוב.
יש בור עמוק במדרכה.
אני מעמיד פנים שאיני רואה אותו.
שוב אני נופל לתוכו.
אני לא מאמין ששוב הגעתי לאותו מצב.
אבל זו אינה אשמתי.
עדיין לוקח לי זמן רב לצאת משם.
פרק 3
אני הולך לי באותו הרחוב.
יש בור עמוק במדרכה.
אני רואה שהוא שם.
אני עדיין נופל פנימה … זה ההרגל שלי.
עיני פקוחות.
אני יודע היכן אני נמצא.
זוהי אשמתי.
אני יוצא משם מיד.
פרק 4
אני הולך לי באותו הרחוב.
יש בור עמוק במדרכה.
אני עוקף אותו.
פרק 5
אני הולך לי ברחוב אחר.
(רינפוצ’ה)
פעמים רבות, אני פוגש באנשים המאשימים גורמים חיצוניים במצבם הנוכחי:
"הגורל שלי דפוק" / "יש לי קרמה שלילית" / "נולדתי חסר מזל וזהו סיפור חיי".
הם מאשימים את הסובב, את "הבור ברחוב".
ואם הם לא האשמים במצבם, אז גם אין מה לתקן…
וכך, הם חיים עם תחושת המרירות וההחמצה.
עם תחושה שהם נענשים על לא עוול בכפם.
וכשכך הם פני הדברים, האופק נראה קודר
ואין כל אופטימיות, תקווה או חזון.
הגישה הנכונה לחיים היא "שהכול ידוע, אך הרשות נתונה".
ז"א, אין זה משנה מהם הקלפים שהחיים "חילקו לנו",
מה שמשנה הוא, מה אנחנו עושים עם מה שקיבלנו.
צריך לזכור תמיד שיש לנו את האפשרות לשנות את מסלול חיינו!
זכותנו (וחובתנו) לבחור ללכת בדרך אחרת!
לעיתים נוכל לעשות זאת לבד.
פעמים אחרות, נעזר באנשי מקצוע לשם כך.
אך אסור לנו לאבד את התקווה, את הדרך.
(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של אלברט איינשטיין:
"כדי לחיות חיים טובים יותר עלינו להמשיך לבחור ללא הרף את דרך חיינו"
רק בריאות.
