ליד כפר קטן בצפון סין, חי מאסטר זן ידוע שנתקבצה סביבו חבורת תלמידים.
הם נהגו להעביר את יומם במדיטציות ובלימוד, ולא התפנו לצורכי הקיום שלהם.
תושבי הכפר הסמוך היו שולחים אליהם מדי יום מעט ירקות ופירות מפרי גנם, כדי שהם לא ירעבו.
הנוהג היה כי המאסטר היה מקבל את המשלוח ומחלק אותו שווה בשווה בין כל הנוכחים.
באחד מהימים הגיע אחד מעניי הכפר להגיש להם מנחה, ובידו רק פרי אחד שהניב העץ היחיד שבחלקת אדמתו.
מאסטר הזן קיבל ממנו את הפרי האחד ונגס ממנו. ואז… במקום לחלקו בין האחרים כמנהגו, המשיך המאסטר לאכול את הפרי לבדו.
אחד מהתלמידים שלא יכול היה לשאת את ההתנהגות הזו, קרא כנגדו:"הו, מורה יקר שלנו, האם זו הדוגמה שאתה נותן לנו? אתה אוכל לבד ושוכח שאנו כולנו רעבים בדיוק כמוך?"
המאסטר חייך אל התלמיד הכעוס בסבר פנים נעים, אבל לא אמר מילה.
הוא המתין עד שהאיכר שהביא את המנחה יעזוב את המקום.
לאחר שהאיכר עזב, פנה המאסטר אל התלמידים ואמר:"טעמתי את הפרי, והוא לא היה בשל- לגמרי בוסר: חמוץ, מר ותופס את החיך. אם הייתי מחלקו בין כולם, קרוב לוודאי שאחד מכם היה מביע את חוסר שביעות רצונו בקול רם, ובכך מעליב את האיכר העני שהביא את המתנה היחידה שיכול היה להביא…."
" במקום להעציב את האיכר הנדיב, החיך שלי התנדב לספוג את כל החמיצות לבדו, אמר מאסטר הזן".
(אורחות הזן)
פעמים רבות הסטודנטים נחפזים להגיע למסקנות: "אם המצב הוא X, אז בטח שזה כך עקב Y".
תהליך הלימוד, הוא תהליך מורכב.
הידע נבנה בשלבים: הסטודנט מבשיל והופך למטפל בצורה הדרגתית.
כיוון שזהו תהליך מורכב ואיטי, הסטודנט שנמצא בתהליך, אינו מצליח לחוש בתמורות שהוא עובר. למתבונן מהצד, השינוי הוא ברור ומוחשי.
הדבר דומה להתפתחות של ילד: הוא עצמו וההורים שלו לא שמים לב עד כמה הוא גדל מידי יום. לעומת זאת, מכר שלא ראה את הילד תקופת מה, יבחין בשינוי באופן מייידי.
תמיד חשוב לשאול שאלות, לחקור ולא לקבל דברים כהווייתם. אך יחד עם זאת, עלינו לזכור, שכסטודנטים אנו לא תמיד רואים את "התמונה הגדולה".
הלימוד, ההתנסות והזמן יעניקו את היכולת הזו…..
(ג.ו)
אסייים בציטוט מדבריו החכמים של פבליליוס סירוס:
" אין פרי שאינו מר לפני שהוא מבשיל"
רק בריאות.
