מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה, כל הרגשות והתכונות של בני האדם.
כשהשעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו היה כל כך משוגע, והציע לכולם: "בואו נשחק מחבואים!". הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: "מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?".
"כללי המשחק הם – הסביר השיגעון – שאני מכסה את פני ומתחיל לספור מאחד עד מיליון ואתם מסתתרים וכשאני אגמור את הספירה, אני אתחיל לחפש אתכם".
ההתלהבות רקדה עם האופוריה,
השמחה קפצה כל כך הרבה ששכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות , שלעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר.
אך לא כולם רצו להשתתף…..
האמת העדיפה שלא להסתתר , בשביל מה? במילא תמיד מוצאים אותה בסוף.
הגאווה אמרה שמדובר על משחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה).
הפחד החליט שלא לסכן כלום .
"אחת, שתיים, שלוש… התחיל לספור השיגעון "
הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות, מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה.
האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים, מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה.
הנדיבות כמעט ולא הצליחה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה. מה עם אגם שקוף ? אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות, מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב בשביל החושניות, מה עם משב הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לה בקרן שמש קטנה.
האגו לעומתה, מצא מקום מצוין מלכתחילה , גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד.
השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת).
התשוקה והחשק במרכז הרי געש.
השכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה .
כשהשיגעון ספר 999,999, האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים… "מיליון!" הכריז השיגעון והחל בחיפושים.
הראשונה שמצא הייתה העצלנות, רק שלושה צעדים ממנו מתחת לאבן.
אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, את התשוקה והחשק שמעו מרעידים את הרי הגעש.
באופן פתאומי, הופיעה לה הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש, היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה זה קן דבורים .
מרוב שחיפש, השיגעון הרגיש צמא, וכך הגיע לאגם ושם מצא את היופי.
עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר.
כך מצא השיגעון את כולם, את הכישרון בין עשבים הטריים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת ואפילו את השכחה שכבר שכחה ששיחקה מחבואים .
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום…
השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן , בפסגות ההרים ובעמקים.
בדיוק כשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים. הוא החל להזיז את הענפים. ולפתע פתאום , נשמעה צעקה איומה וכואבת; קוצי הורדים פצעו אתהאהבה בעיניים…
השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל: הוא בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה .
מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה …
האהבה היא הכוח החזק והקסום ביקום.
יש אהבות המחזיקות חיים שלמים, אחרות מחזיקות זמן מה.
מערכות יחסים הן גם מורים רבי עוצמה: הן מלמדות אותנו להיות אוהבים, נדיבים, סקרנים וסולחים.
האהבה נותנת לנו את ההזדמנות לפתח תכונות נעלות כמו: איכפתיות, סבלנות, אמון, התמדה ושמחה.
כל אהבה מהווה אתגר וברכה, היא מעבירה את הזוכה בה שיעור.
שיעור, שיכול להילמד רק בדרכים המיוחדות לה.
אין זה משנה מה היא התוצאה של מערכת היחסים- כשהאהבה נכנסת לחיינו, היא אינה עוזבת מבלי לשנות אותנו בעומק ישותנו.
אנחנו הופכים לאנשים טובים יותר עם עצמנו.
כשפנימה שוררים השלום והאהבה- אנו גדלים והופכים לאנשים טובים ומוארים ויתר.
.(ג.ו)
אסיים בציטוט מדבריו החכמים של לוצ’יאנו דה קרצ’נזו:
"כולנו מלאכים בעלי כנף אחת. אנחנו יכולים לעוף רק כשאנו מחבקים זה את זה".
רק בריאות.
