במאמר הזה אתייחס בעיקר לארבעה זרמים:

1. התזונה הנטורופתית
2. התזונה ההוליסטית
3. התזונה הטבעונית
4. התזונה הקונוונציונלית

ההתעסקות העיקרית של התזונה הקונוונציונלית מוכרת לכול – הרכבת תפריטים בסיסיים לתזונה מאוזנת ראשונית. (5 אבות המזון, מספר צבעים בירקות לשם גיוון, מספר קלוריות תואם את הטבלאות וכו’) עזרה בהרזייה (בשיטה ההיפו-קלורית = הרעבה...) ולמרות שהמודעות לערך המזון המלא והבריא עולה גם בקרב העוסקים בזרם זה לא תשמעו זאת כדרישה מצד המטפל בקליניקה או בבית החולים...

ההתעסקות העיקרית של התזונה הטבעונית הינה סביב המזון הטרי, מן הצומח, עם כמה שפחות תיעוש וכמה שפחות הכנה בייתית לפני הצריכה.

הדגשים של התזונה ההוליסטית הינם להרחיב על כל אלה ולהוסיף שיטות שונות ומשונות לחיזוק מערכת העיכול, הספיגה ובעזרת תוספי מזון גם יכולת הגוף להתמודד כשורה עם מחסורים מצטברים מחד וצרכים מוגברים מאידך. עצם האפשרות שניתן לטפל במחלות עזרת תזונה (ולא רק על ידי הורדת כמות הנתרן אצל חולי יתר לחץ דם) משותף לכל הזרמים ההוליסטיים אך הזרם הטבעוני בד"כ מתנגד נחרצות לטיפול בעזרת תוספי מזון (לא טבעי מספיק לטענתם ולא נדרש להבנתם).

בתוך כל אלה בולטת בשטח התזונה הנטורופתית הן בהיקף ראייתה והן במידת חוסר המודעות הציבורית לעניינה...

היות והחשיבה הנטורופתית הינה מבוססת על פילוסופיית בריאות וחולי מסודרת הרי שגם בתחום התזונה עובדים עם אותה פילוסופיה וכאן השוני הראשון מכל השיטות לעיל. בתזונה ההוליסטית אומנם מדברים על הוליזם אך המחסור בכלים נלווים פרט לתזונה מגביל מאוד את יכולת היישום. דבר נוסף שמאוד חיוני ושונה כאן זאת ראיית מכלול הטיפולים הרחב שיש בידי הנטורופת.

דוגמא: אדם מגיע עם ברגלי אכילה מצויים (גרועים) ועם סינדרום רנו (זרימת דם לא מספיק טובה לקצוות עד כדי נמק באצבעות הידיים). לתזונאי ההוליסטי יש שני כלים רלוונטיים לעזור לו: שינוי הרגלי האכילה ושימוש מושכל בתוספי מזון (למשל במקרה דנן במגזיום וויטמיני B בתור התחלה). הנטורופת ייגש לתזונה שבמקרה זה עם מספר שאלות חשובות: מקום המתח בהרגלי האכילה / בספיגת המזון / בהגברת הצורך במגנזיום ומרכיבים אחרים וכו’. הוא גם יראה מייד את הצורך בטיפולי מגע (עיסוי דחוף לפתוח את שרירי הידיים מן הכתף והשכמות ומטה) ורפואת גוף-נפש – לשנות את הסיבה וההתייחסות למתחים בחיים.

יכול להיות מצב במקרה שכזה ששני מטפלים הוליסטיים – האחד תזונאי והשני נטורופת יטפלו שונה מאוד מבחינה תזונתית... מה שאמור למנוע חלק מהשוני זו שיטת התשאול המעמיקה שכל מי שלמד בשנים האחרונות בתחום (לפחות בקורסים שלי) אמור להכיר ואשר דואגת שנזהה את צרכי האדם שמולנו ומחסורים במכיבים תזונתיים אם קיימים וכך ללפחות ברמת התזונה יהיה טיפול עקבי. בכל מקרה ראיית התמונה תהיה יותר הולסיטית אצל הנטורופת.

באותו מקרה איך היה מטפל התזונאי ה"טבעוני" ? הרי האפשרות לתוספי מזון לא מקובלת בקרב רוב אנשי הזרם הזה. טיפול תזונתי בריא בכל מקרה נכנס כבר בטיפול הנטורופתי / הוליסטי ולכן כאן עשוייה להיות חפיפה ברמה כזאת או אחרת אך ללא תוספי המזון התהליך יהיה איטי בהרבה ולעתים מזומנות לא מספק. אם האדם שורף מרכיב זה או אחר יותר ממה שניתן לקבל במזון שיטה זו לא תצלח. (דוגמא: בשנים האחרונות אני עוקב מקרוב אחרי שאלת מצב הויטמין סי בציבור המטופלים. [ראו כתבה בנושא גם באתר הקולג’] וגיליתי מספר לא מבוטל של מטופלים שפשוט אין סיכוי שיאכלו מספיק פירות או כל מקור מזון אחר עתיר ויטמין סי בכדי לספק את כל צרכיהם...)

בכדי לסכם את המקרה לדוגמא: אכן, תזונה בריאה יותר נדרשה ונכנסה, תוספי מזון (מגנזיום, מולטי ויטמין עתיר ויטמיני B , ויטמין C ) נדרשו גם נדרשו אך יחד עם אלה גם שולבו טיפולי מגע וצמחים.

ממצב של סכנת נמק עכשווית הבחור היום הגיע לשימוש בסיסי בלבד בצמחי מרפא (סיניים) בעונת החורף והוא מתמודד יפה עם הקור. האצבעות ללא סימני נמק והכחלה ועם חלוף השנים אני מאמין שישכח מהסבל גם ברמה הקלה שעוד נשארה. אורח חיים נכון הוא זה שישלים את התליך אך ללא כל הכלים שנכנסו מן הרגע הראשון אני חושש שהתוצאות לא היו כל כך סמפטיות.

בכל מקרה זכרו את אמירתו של היפוקרטס (אבי הרפואה) Leave your drugs in the chemist’s pot if you can heal the patient with food. [השאירו את התרופות בסיר של הכימאי אם אתם יכולים לרפא את החולה בעזרת מזון].

לבריאות !