אחר חולה בסופי שבוע – חס וחלילה שלא יפסיד ימי עבודה. מנגד לבטח נתקלתם באותה גננת שחשופה יום יום לעשרות ילדים קטנטנים ומנוזלים תדיר ואיננה חולה כלל. דוגמאות אלה ורבות אחרות מלמדות אותנו שהכללים שלמדנו יש בהם לא מעט טעם לפגם או לפחות מוגבלים מלתאר את המציאות השלמה. המודל הקיים נוח אך איננו מצליח להסביר יותר מדי תופעות ומקרים ויותר חמור – לא מצליח לספק מענה לרוב החולים ברמה השורשית.

כשנפגשתי לראשונה עם החשיבה הנטורופתית השוק היה גדול. הכרתי פילוסופיה רפואית שונה לחלוטין. נאמר לי שהסיבה הראשונית למחלות איננה יכולה להיות חיידקים או אקראית. עוד הבנתי שיש הגיון מאחורי כל מחלה. יש סיבה או סיבות ברורות למי שיודע לבחון את הדברים לעומקם. יותר מזה – יש מענה מתאים שיכול לאפשר לאדם להרפא בהתאם.

המון דברים נשמעו זרים לאוזניי באותם ימים ולקח שנים עד שעכלתי את כולם ולכן אשתדל לא להציף... בחרתי הפעם להתמקד בנושא אחד מרכזי וחשוב: הסיבה הרוחנית שמאחורי המחלה.

המילה "רוחני" נמצאת מעט בשימוש יתר בימינו, דבר שעלול להפחית מערכה או לתעתע ולכן אפרש מייד את כוונתי. כשאני בוחר במילה רוחני כאן כוונתי לרובד שקשור לרוח האדם, למהותנו להבדיל מהרובד הפיסי מחד והמנטלי הנרכש מאידך. מדובר בנסיון של תודעתנו הגבוהה ללמדנו שיעור בחיים. כל מחלה ומחלה פוקדת אותנו כתוצאה מצורך שלנו לקדם את בריאותנו. מדובר ביוזמה שלנו ולא בתהליך הנכפה עלינו מבחוץ על ידי וירוס או חיידק. לגוף היכולת לבודד כל תהליך חיצוני ולמנוע את ביטויו ולכן כשכבר מתבטאת מחלה אין מדובר במקרה כי אם בתהליך שנבחר בקפידה כדי לשרת את בריאותנו. כשמדובר באירוע בודד, בד"כ יותר מדובר בתחזוקה שוטפת מאשר בשיעור. אולם כאשר אנו נתקלים במחלה אשר ביטויה נקשר ברצף אירועים קבוע או אשר חוזרת על עצמה באופן מחזורי אין לנו אלא להניח כי יש לנו דבר מה ללמוד ולשנות בכדי שלא תישנה.

יש המון צורות לשיעור היות ויש שיעורים רבים אשר יכולים לקחת צורה של מחלה. חלק מהשיעורים נובעים מהצורך בשינוי אורח חיים, חלק מטעות טכנית בחיינו (כדוגמת מזרון לא מתאים או שימוש בצבע שחור לשיער), חלק קשורים לחיינו החברתיים וחלק עוזרים לנו לנווט את ספינת חיינו בים החיים. המגוון הרחב של השיעורים הינו אחד הגורמים לכך שאנו יכולים לחיות באשלייה שמחלות הינן אקראיות. קשה לראות תבנית ברורה כשיש כל כך הרבה דוגמאות שונות. מנגד, מרגע שהחלטנו לחפש את השיעור אנו מגלים כי הוא ברור כמו השמש ומפתיע אותי לחשוב שפעם לא ראיתיו לנגד עיני בכל פעם. בחלק מן המחלות המחשבה על היותן שיעור מזעזעת אותנו – איזה שיעור יכול להיות מאחורי סרטן? (מתריסים בי שוב ושוב) איזה מן בחירה זו אלצהיימר? למה שנרצה שיעור כזה ומה כבר יש לנו ללמוד ממנו? הקושי ברור אך לא הוא שימנע מן האמת להיות אמת.

הבה ונבחן מודל אחד כדוגמא. ראשית אקח מודל שאול מן החוץ: יצאתי עם רכב מן החנייה ולפתע – פנצ’ר בגלגל ! מה נעשה? נחליף לחלופי ונלך לתקן את המנוקב. יצאתם למחרת מהחנייה ושוב נוקבו הגלגלים ! הפעם לא נסתפק בפתרון הקודם – היות וזה נראה לא מקרי נחפש את המסמרים על הכביש... ואם למחרת, אחרי שפינינו את המסמרים שוב נוקבו הגלגלים? הרי רק אתמול וידאנו כי לא נשארו מסמרים על הכביש, כיצד שוב חזרו? הפעם נחפש את הגורם לחזרת המסמרים ולא נסתפק בפינויים... ואם נשיב את הזרקור אל הבריאות – נהגתם ברכבכם במשך כשעה וכשיצאתם ממנו כואבת לכם הרגל. עיסיתם אותה והיא חשה בטוב אך למחרת שוב היא כואבת בסוף הנסיעה. האם תסתפקו בעיסוי? האם לא תיגשו לרפד לבדוק מה התקלקל בריפוד המושב? אולי תבדקו את מרחק המושב מן ההגה והדוושות או את זוית הישיבה? כך או כך תניחו בשלב זה שיש קשר בין הנהיגה והכאב. דוגמא זו קלה כמובן היות וההסבר מכאני ופשוט. מה לגבי אדם עייף? האם יכול להיות שישן פחות מדי? ואם ישן מספיק אולי עובד קשה מדי ולכן מתעייף? אולי בכלל הבעייה נובעת מזה שלא נושם מספיק? כאן נכנסת לתמונה שאלת המודעות – למה שיחשוב שאיננו נושם מספיק? ואולי נשאל את השאלה אחרת – אם איננו נושם מספיק – כיצד יגלה זאת? כיצד יעודד אותו גופו לנשום יותר? יגרום לו לפהק תדיר? יש במקרה שכזה הזדמנות עבור האדם ללמוד נשימה טובה מהי. לכשילמד – ובהנחה כי זאת הייתה הסיבה העיקרית לעייפותו, יגלה עירנות חדשה וכוחות שחסרו לו וירוויח רבות בחייו.

הבה ניקח את השיעור למדרגה קשה יותר. אשה עובדת בחברת אדם שאיננו מפרגן לכישוריה וממרר את חייה. לאחר מספר שנים של "עינוי" מתחילים להופיע תסמינים שונים ומשונים של חולי לא מוסבר... כאב ברגליים שמקשה עליה להגיע לעבודה, כאבי ראש קשים החוזרים כל יום ראשון, דלקות אוזניים חוזרות (הדיבור שלו מעצבן אותה במיוחד) וכו’. האם תדע לקשר בין השניים? האם לא ברור שכאשר תפתור את הבעייה בעבודה – ייעלמו גם התסמינים?

למרות שגם הדוגמא הבאה מורכבת מעט שימו לב כמה היא עלתה למודעות בשנים האחרונות: ילד חוזר לרופא שוב ושוב עם דלקות אוזניים. בכל פעם מקבל את מנת האנטיביוטיקה ובכל פעם הוא שב תוך מספר שבועות עם דלקת דומה. יום אחד שומעת האם כי כדאי להרחיק מוצרי חלב מתפריטו – וראו זה פלא, הדלקת לא שבה. הגוף של הילד צעק אך מי יקשיב? אך מה אם מדובר בגורם פחות מוכר? מה אם מדובר בחיטה? או אולי בסויה? ואם בחסה עסקינן??? עצם המחשבה כי יתכן שמזון "בריא" יכול עבור מעטים להוות סיבה למחלה דורשת יצירתיות מחשבה בכדי למנוע מאיתנו מלפסול אפשרות זו על הסף.

מה לגבי אדם שתפקידו מנהל כוח אדם ואשר נאלץ לפטר עובדים רבים? האם יפתיע אתכם שלקה בשריר ליבו מיד לאחר מכן? האם תתקשו להבין חולת סרטן אשר בשלב מתקדם בטיפולה אומרת "תודה לאל על הסרטן" אחרי שהבינה כי שימשה שיפחה למשפחתה ולמשפחת בן זוגה כל השנים מבלי לחשוב כלל על עצמה? סוף סוף לאחר שנים רבות שמים אליה לב ומטפלים קצת בה... או אולי את אותו לוחם שייטת שלאחר סיבוב ב"ביוב" לוקה במחלות רבות ושונות (ואף מספר סוגי סרטן)? האם יכול להיות שיש צורך לנקות את גופו טרם שמציפים אותו ברעלים חדשים כטיפול?

לסיכום: אחד האתגרים שעומדים בפני המטפל הינה לפקוח את עיניו. להתבונן טוב טוב בעובדות המוצגות לפניו – ולחשוב ! מה המחלה מנסה ללמד את החולה. על מה היא מרמזת. יש תמיד סיבה. לא תמיד קל לעלות עליה אך תסכימו אתי שלא הייתם ממשיכים לתקן את הצמיגים המנוקבים מן הדוגמא הראשונה לעד? גם אם היו אומרים לכם "לחיות עם זה"?