השאלה הראשונה בתהליך המימוש העצמי הנה כמובן - מי אני?

כל מי שחושב ששאלה זו קשה מדי, שישאל את עצמו - מי אני לא? (מה עם גנן? טבח? צייר?) קל מאוד לזהות את המקצועות שלא מתאימים לנו. למה? אם איננו יודעים מי או מה אנחנו כן, כיצד בכל זאת אנו מזהים מה אנחנו לא?

ישנם תרגילים רבים נחמדים לעזור לזהות מי ומה אנחנו במהותנו. בתרגיל אחד אשתף אתכם כעת:

עצמו את העיניים (לאחר שתקראו את כל ההוראות כמובן !!!)

ודמיינו את אור הבוקר מפציע דרך פתח של מערה מתקופת האבן. הסירו בדמיונכם את עור הנמר שמשמש כסמיכה, התמתחו וצאו מן המערה להתחיל את יומכם החדש. (בשלב זה אני מניח שהבנתם כי חזרנו לתקופת האדם הקדמון).

לאן פניכם מועדות? לאיסוף מזון? ציד? בישול? ציור קירות המערה? איסוף צמחי מרפא? הנהגת השבט?

הסיבה שתרגיל זה מוצלח כל כך נובעת מהיות תקופת האבן פשוטה כל כך מבחינת חלוקת התפקידים. אין קופירייטר, אוסף מודעות, גובה מסים ושאר שלל המקצועות הצבעוניים והמגוונים של העידן המודרני. הפשטות עוזרת מאוד לזהות דפוסים ראשוניים (מורה, מרפא, צייד, פילוסוף, אומן וכדו’) והללו יעזרו לנו מאוד בהגדרה הבסיסית.

תהליך ההגדרה העצמית מהווה יעד ראשון במעלה אולם בין זיהוי האני לבין המימוש העצמי עוד הדרך רחוקה.

נניח לרגע ששלב ההגדרה מאחורינו ומצאנו כי יש בנו מן המורה, האומן (רקדן), והמרפא. יסודות ראשוניים אלה (אב טיפוסים או ארכיטיפים) מהווים כלים שבשילובם נמצא את מהותנו. אם נקח משרה של מורה בבית ספר יסודי, מימוש הפן של המורה יהווה עבורנו סיפוק מסויים אולם נשחק עד מהרה היות ושאר הארכיטיפים שלנו לא יבואו לכדי מימוש. אותו דבר יקרא אם נלמד רפואה או מחול. לעומת זאת שילוב מלא של הארכיטיפים (מורה לריפוי במחול / בתנועה) יביאנו לכדי מימוש הפוטנציאל שלנו באופן רחב בהרבה - גורם התסכול במימוש חלקי פוחת או אף נעלם והשחיקה הנלווית לא קיימת. שמחת היצירה בשיאה.

רגע … פרנסה ממקצוע שכזה יש?

ובכן, הבה ניקח דוגמא מוכרת … נכנסנו לחנות ונתקלנו במוכר הקלאסי - שאיננו בדיוק מאושר ממשרתו …

האם נתלהב לרכוש ממנו ממרכולתו? סביר להניח שתשובותיו הלקוניות וחוסר ההתלהבות שבו ידבקו בנו ונצא כפי שנכנסנו - בידיים ריקות.

לעומת זאת אם מצאנו בחנות מוכר שמתלהב מתפקיד המכירה, אוהב את תחום העיסוק של החנות ונהנה לעבוד עם קהל - כאן אנו בצרות אחרות (כלכליות … ) אולם ההנאה תהיה מושלמת. נכנסנו לממלכתו ונדבקנו תיכף ומיד בהתלהבות שמקרין המוכר. נתקשה לצאת רק עם מה שתכננו.

דוגמא זו פשוטה אולם ממחישה היטב עובדה חשובה: אדם העוסק במקצוע הממש את כישוריו כולם, תמיד יקרין התלהבות ושמחה אשר ישכנעו הן את הלקוח והן את הבוס כי זה האדם לעשות עמו עסקים. קל להניח כי לאדם זה לא יהיה קשה להתפרנס בכבוד! בעצם לא משנה איך נקרא לעיסוק או איזה שילוב ביזארי נמציא - תמיד יהיה מי שיתלהב מלהיות בחברת אדם הנמצא במיטבו, תמיד יהיה מכסה לסיר (לא משנה מה ייעודו).

בעצם הקושי העיקרי בתהליך זה לקבל את עצמי ואת כישורי ולאות בהן ערך לעצמנו ולסביבתנו. רבים מאתנו מפחדים להודות כי יש בנו מן ה … (מורה, אומן וכו’) עקב דעות קדומות או מוסכמות חברתיות מקובעות ("מורה זה מקצוע של נשים", "אומנים רעבים ללחם" ואני בטוח שיש לכם עוד דוגמאות רבות משלכם).

קושי אחר, בעצם הר של קשיים לעתים, מהווים המחסומים שהצבנו בדרכנו למימוש עצמי. (ערך עצמי נמוך, תגובות רגשיות לא רציונליות למצבים רבים, מצב כלכלי עכשווי ועוד רבים ושונים)

נכון, גם שלב הזיהוי לא תמיד קל. לשם כך יותר קל כשיש מורה לצדכם. מורה רוחני (זו לא מילת גנאי כבר היום למרות שעדיין רבים המגלים ארכיטיפ זה אצלם משתנקים בהתחלה). כזה שיעזור בזיהוי, יתמוך בנו להאמין בכולתנו לממש את שמצאנו ויעזור לעבור את המחסומים שהצבנו בדרכנו.

אם תצאו מתוך ההנחה שמגיע לכם חיים מספקים, מאושרים מלאי אתגר ומימוש - אני בטוח שתמצאו כבר את המורה שלכם.

בהצלחה!