היום הדגש שונה, תזונה בריאה הפכה להיות קרדינלית עקב הרגלי האכילה המזעזעים של החברה המודרנית…

דוגמא נוספת - הצורך במגע עולה מאז שהחברה המודרנית הפכה למנוקרת. טיפולי המגע הפכו לחושבים בהרבה.

הוראת הנטורופתיה בעיני חייבת התאמה שגרתית לצרכי החברה בכדי לשמור על קשר בריא בין העוסקים בשיטה לבין ציבור לקוחותיהם.

הקדמה

למרות שהמונח "נטורופתיה" הוטבע רק בסוף המאה ה- 19, ניתן לאתר את מקורותיו הפילוסופיים עוד בכתבי היפוקרטס. זוהי פילוספיה רפואית המדגישה את המניעה על ידי בניית אורח חיים נכון ואת הטיפול בשורש המחלה הראשוני כיעד מקצועי.

הכשרתו של הנטורופת מלמדת אותו לראות בסימפטומים מורי דרך למציאת שורש המחלה ולא יעד אסטרטגי לחיסול או דיכוי.

המציאות של האדם המערבי היום הינה של אורח חיים לא בריא, שאיננו תואם את צרכיו הפיסיולוגיים (הרגלי אכילה גרועים, עבודה רבה ומנוחה מעטה, חיים רווי מתח ללא פורקן מספיק וכו’). במציאות זו אין מי שאמון על הוראת הבריאות לציבור זולת הנטורופתים. חינוך לבריאות והחזרת האחריות לבריאות לידי המטופלים, זהו האתגר הנטורופתי.

אין כוונתנו לומר כי אין חשיבות לטיפול סימפטומטי, מקל ואף מציל חיים. אין תחליף לרפואת חירום יעילה ומודרנית. יש מקום לשיתוף פעולה בין האסכולות שיביא לשיפור בריאות הציבור. דוגמא לשיתוף פעולה אפשרי - בידי הנטורופתים מידע רב בתחום האינטראקציה בין תרופות הרפואה המודרנית ותוספי מזון וצמחי מרפא מעולם הנטורופתיה אשר ניתן לנצל בכדי להפחית תופעות לוואי רבות ורעילות של תרופות, ליעל את פעולתן ולחסוך מצוקה / תקציב ולשפר את יעילות הטיפול.

היסטוריה

שורשיה של הנטורופתיה משותפים לשורשי האנושות. השימוש באורח חיים (קרי במזון, בהרגלי עבודה ומנוחה, שתייה ופעילות גופנית) השימוש בצמחי מרפא, במגע ובעבודה רוחנית נולדו עם שחר האנושות.

הרפואה הנטורופתית צמחה מתוך שיטות אסכולות הריפוי הטבעי השונות ששימשו באירופה ובארה"ב של המאות ה 18-19 אך שורשיה הפילוסופיים והקליניים נטועים כבר בספריו של היפוקרטס. חשיבתו הרפואית היפוקרטס נחשבת פריצת דרך לדורו בכך שביסס את חשיבתו הרפואית לא על כשפים, שדים ורוחות אלא על הכרת חוקי הטבע והכנסת חשיבה רציונלית. הוא ראה באורח החיים סיבה לבריאות או חולי וטבע את המושג "Vis Medicatrix Naturae " = כוח המרפא של הטבע, ובעצם הקים את זרם הרפואה הוויטליסטית (חיוניות כגורם מחייה, שומר הבריאות ומרפא).

את המונח נטורופתיה טבע ד"ר ג’ון שיל מניו יורק ב 1895 אולם מי שנחשב לאבי הנטורופתיה המודרנית היה בנדיקט לאסט. הוא תאר בכתביו את החשיבה הנטורופתית כך:

"השיטה הטבעית לטיפול במחלות מבוססת על חזרה לטבע דרך ויסות הדיאטה, הנשימה, הפעילות הגופנית, הרחצה והשימוש בכוחות שונים, כדי לבטל את התוצרים הרעילים בגוף ולהעלות את החיוניות של החולה לרמה התואמת בריאות נאותה."

הנטורופתים הראשונים השתמשו בעיקר בדגשים היגייניים ובטיפולי מים (הידרותרפיה קלאסית). בהמשך שילבו כלים רבים כגון תזונה מרפאה, צמחי מרפא, הומאופתיה, שיטות טיפול בעמוד השדרה, עבודה רוחנית ועוד.

הנטורופתיה המודרנית התפתחה בו זמנית משני צידי האוקיינוס - באירופה מחד (וכנראה ראשונים) ובארה"ב מאידך. תהליך הצמיחה וההגדרה ארך מאות שנים וזו אחת הסיבות לזרמים השונים שנולדו.

בארה"ב מוצאים היום נטורופתים שכמובן מאליו למדו הומאופתיה כחלק מהכשרתם, באירופה עדיין מוצאים יותר "שיירים" של אסכולת ה"Nature Cure " (הריפוי הטבעי - זרם של מטפלים שקדם לנטורופתיה ומכיל חלק מיסודותיה הפילוסופיים).

ריפוי טבעי משמעו שילוב של אחד או יותר מהצעדים הבאים:

1. צמצום הרגלים רעים: עקירת ה"עשבים השוטים" של החיים, כמו: אכילת יתר (במסה ובאיכות ירודה), צריכה מופרזת של משקאות אלכוהוליים, שימוש יתר בתרופות, תה, קפה וקקאו, בשר, פעילות בשעות לא מתאימות, בזבוז כוחות חיוניים, דאגנות וכו’.

2. הקניית הרגלים בריאים: נשימה נכונה, פעילות גופנית מותאמת, גישה חיובית לחיים, הפחתת קצב המירוץ …

3. אימוץ כלים בריאים: צום טיפולי, בחירת מזון נכונה, ריפוי במים, אמבטיות בוץ, טיפול בעמוד השדרה (אוסטיאופתיה וכירופרקטיקה למשל), תוספי מזון, צמחי מרפא.

4. בחירה בעזרים מנואליים לבריאות: רפלקסולוגיה, שיאצו, טווי נא, עיסוי וכו’.

5. רפואת גוף-נפש: שינוי הגישה לחיים, מציאת הכיוון והכוונה בחיים בעזרת כלים כגון: פרחי באך, מדיטציות, דמיון מודרך, שימוש בארכיטיפים ועוד.

6. רפואת תדרים: שימוש בכלים מעולם התדרים האנרגטיים (הילינג, קריסטלותרפיה, ביו-אנרגייה, רייקי)

אמנות התאמת הטיפול וההמלצות האישיות בהתאם למכלול הייחודי של המטופל הינה תורת הנטורופתיה. שילוב של אמצעים עדינים, בלתי פולשניים ויעילים שכל ערכם ביכולתם לעזור לכוחות הריפוי של הגוף בעבודתם.

ערך נוסף בחשיבה ה"טבעית" בבריאות הינה האפשרות ליהנות מתגמולי הטבע. למשל, לא תמצאו אצל הרבה חיות בר תהליכי הזדקנות מוקדמים … תהליך של ירידה הדרגתית אך עקבית בתפקוד, חיות ואיכות חיים איננה מנת חלקנו המולדת כי אם תוצאה של אורח חיים שגוי.

כבר בתחילת המאה ה 20 היה ברור למובילים בתחום כי בעצם אין הנטורופתיה שיטת ריפוי אלה שיטה פילוסופית לריפוי הנעזרת בכלים מגוונים. אין הכלי מגדיר את הנטורופת כי אם הנטורופת שמגדיר את הכלים בהם הוא עובד. ניתן להשתמש, לדוגמא, בתזונה הוליסטית באופן נטורופתי או שלא. הכל תלוי בחשיבה שמאחורי הטיפול ובהבנה ויישום הפילוסופיה הנטורופתית.

פילוסופיה

הפילוסופיה של הנטורופתיה מבוססת על מספר עקרונות יסוד:

1. Vis Medicatrix Naturae - הכוח המרפא של הטבע. קיומו של כוח ויטאלי, מחייה, המאפשר קיום חיים מהווה אבן יסוד בכל שיטות וגישות הריפוי הטבעיות. על כוח זה מתבססת ההנחה הבסיסית כי לגוף היכולת לרפא את עצמו, אם תינתן לו האפשרות הנאותה. אם נצטט את היפוקרטס "ראשית אל תגרום לנזק", כלומר הימנע מטיפולים ומנהגים המחלישים את האדם וכן מטיפולים הנוטלים על עצמם מתפקידיו של הגוף. אין צורך לומר כי לפילוסופיה זו יש מגבלות ולפעמים הגוף זקוק ליותר מאשר תמיכה. מטרתו של הנטורופת במצבים כאלו היא להציע את ההתערבות הפחות פולשנית שתהיה בעלת ההשפעה הריפויית הרצויה. ליישומה של גישה פילוסופית זו נדרש הנטורופת לתחום רחב של כשרונות אבחנתיים וריפויים, המתחשב במגוון נושאים המרכיבים את מקצוע הנטורופתיה וכן היכרות נרחבת בתחומים רבים נלווים היכולים לשמש פתרונות הולמים אף הם - גם אם אין הם ניתנים על ידי הנטורופת.

2. עקרון הויטליזם: אותה הנחה שהוזכרה כי האדם מונע וחי בזכות כוח חיות ראשוני מניחה גם כי הסימפטומים של החולי אינם תוצאה ישירה של פעילות חיצונית על הגוף (ע"י מיקרו-אורגניזמים למשל) כי אם סימני תגובת הגוף למצבו. הביטויים הנחשבים בחשיבה המודרנית למחלה נחשבים בתפיסה זו לביטויים של מאמצי הגוף להחלים. המחלה בעצם נמצאת מאחורי הקלעים (חוסר שינה - קרי עייפות, או חשיפה למזהמים רבים וצבירתם, אכילה גרועה ותפקוד לקוי של מערכת העיכול - מובילים להרכב דם ולימפה ירודים). לעתים מאמצי הגוף יעילים ואז עם מעט סבלנות נראה ריפוי "ספונטני" מוצלח ולעתים (כשכוחות הריפוי של הגוף מעטים או ההפרעה לעבודתם רבה) אין הגוף מצליח בניסיונותיו כל כך וכאן נכנסת הנטורופתיה לתמונה - לתמוך בגוף במאמציו. אין הנטורופת אמון על הורדת חום הגוף (מאמץ מוכר של הגוף שהיום מתחיל לקבל הכרה גם ע"י הרפואה המודרנית) כי אם עזרה בפינוי הרעלים שהצטברו כדרך להקל על מאמצי הגוף (כדוגמא), או אף העלאת החום במצבי חום לא יעיל.

3. ראשית אל תגרום לנזק (Primum No Nocere ): מחלה הינה ביטוי לתהליכים נורמליים של ניסיון לשיקום עצמי. זהו תהליך המכוון ע"י הגוף כשהסימפטומים הם ביטויים לעבודתו של "כח החיים" והטיפול אמור להיות מכוון ל"סינרגסטיה" עם כוח זה ולא להתנגד לו. לדוגמא: שלשול על רקע "קלקול קיבה" אין לעצור אלא למתן ולשפר את יעילות הניקוי ע"י שימוש בסיבים תזונתיים מסיסים או צום קל.

4. המרפא כמורה (Doctore ): מעבר לאבחנה מדויקת וטיפול יעיל ונכון על המטפל ליצור / לאפשר יחסים בריאים ומלאי רגישות עם המטופל. שיתוף פעולה בין המרפא למתרפא ושיתוף המתרפא בהחלטות יש בהם יסוד חיוני בעל ערך רב לכשעצמו. תפקידו החשוב של המרפא הוא לחנך ולעודד את המטופל לנטילת אחריות אישית לבריאותו. המתרפא ולא המרפא הוא אשר בסופו של דבר מקיים את תהליך הריפוי ומתחזק אותו בהנחייתו המקצועית של הנטורופת. המתרפא הוא שצריך לחיות לטווח ארוך עם בריאותו או חוליו ולכן רפואה מונעת צריכה להיות מנת חלקו ובידיו.

5. טיפול באדם השלם (Treat the WHOLE PERSON ): באדם השלם אנו מוצאים רבדים רבים: פיסי, רגשי, מנטלי, רוחני, חברתי, סביבתי וכו’. בידוד וטיפול ברובד אחד (כגון הפיסי) איננו הגיוני בתפיסה זו. יש להתייחס בכל השלבים (אבחנה, טיפול וכו’) לתמונה השלימה ולשאוף להרמוניה בין הרבדים ביעד ראשון במעלה. (חשיבה הוליסטית)

6. זיהוי וטיפול בשורש המחלה: מחלה איננה מופיעה ללא סיבה. אנו שואפים לגלות את הסיבה הראשונית למחלה. טיפול שורשי יכול לעקור מן השורש את המחלה. הסימפטומים הנם ביטויי למאמצי הגוף להבריא ואיננו מוצאים הגיון בדיכויים או בריאות בהעלמם. אם הסיבה לא טופלה המחלה תחזור, ברובד המקורי או ברובד אחר.

7. מניעה: המטרה האולטימטיבית של כל מערכת בריאות צריכה להיות "מניעה". זה מושג ע"י חינוך ועידוד אורח חיים בריא והתערבות מינימלית בשיפור מצבים בעודם קלים. הדגש הוא על פעילות בונת בריאות וחוסן כללי יותר מאשר מלחמה במחלות. ידוע כי בסין מוערך הרופא שבקהילתו יש מספר מועט של חולים יותר מזה שהצליח לרפא מקרים רבים של מחלות.